סַבּוּשׁ, אֵיפֹה אַתָּה?

"סבא?
סבא…?
סבבוושש?
סבוש, אתה שומע אותי?"
"כן, ברור שאני שומע אותך."
“אבל סבא, אני לא רואה אותך בכלל…"

אוצר מתגעגעת לסבא, הוא לא משחק איתה יותר והיא כבר לא יכולה לראות אותו. במהלך שיחה דמיונית שהיא מנהלת איתו, הם מוצאים את הדרך להתחבר ולהתנחם ביחד.

המסע של אוצר נולד מתוך החוויה האישית של המחברת. הגעגוע שלה לאדם אהוב והרצון למצוא נחמה, הובילו אותה לכתיבת ספר ילדים זה – שמתאים בעצם לכל אדם בכל גיל – מתוך רצון להנגיש את המקום הלא מדובר והכואב הזה.

בעזרת דמיון מודרך אנו מלווים את אוצר בדרכה לסבה ומגלים את הרצון שלה לראות אותו, לדבר איתו ולהרגיש אותו. זה מסייע לה להבין שגם בעיניים עצומות היא יכולה להתמודד עם הגעגוע ולהיזכר באדם שהיא כל-כך אוהבת.

למרות שהספר מדבר על נכדה שאיבדה את סבה, הוא פותח צוהר לעולם רחב יותר שנוגע באובדן, געגוע וכוח הדמיון. זה מסע מרגש וצבעוני היוצר חוויה עמוקה שמשאירה טעם של עוד.